ההגדרות הרווחות בעולם למצוינות:
1. תוצאה, כמו 100 במבחן 2. תהליך (קיזן) שיפור מתמיד ואין סופי בכל תהליך(יפן)
אנחנו קוראים למצוינות משורש “מציין” – חיזוקים חיוביים.
מצוינות היא בשבילנו חיזוק של כל פעולת עשייה כל שהיא.
99% מהפעולות שלנו ביום יום הם אפקטיביות, רק אנחנו לא מציינים את זה.
מצוינות = עשייה כשלון = הפסקת עשייה
הגדרת הפעולות שלנו כמצוינות זה מה שעוזר לנו להצטיין.
מה מונע מאתנו לציין מצוינות? כשזה לא מצליח לדעתנו.
הליכה – היא למעשה תוצאה של נפילה ותמיכה, אפשר להגדיר את זה כישלון… לא?!
ילד קטן שנופל יכול להגדיר את זה ככישלון , למה שלא יגיד.. “לא הולך”?! הוא פועל מחיקוי.
רכיבה על אופניים – יש שנופל ואומר, “זה לא בשבילי” ויש שיאמר “לא נורא, אמשיך ואנצח!”
יש שהגישה שלו “לא הצלחתי, נפלתי” ויש שהגישה שלו “מה למדתי”?
“הנה הצלחתי להחזיק קצת מעמד , התקדמתי מטר”
זו שאלת הגישה, איך אני אגש לפרש או להסתכל על הסיטואציה. “אוי נפלתי” או “התנסיתי”.
שינוי המילים משנה את החוויה בהתאם למילים שנשתמש נעורר ונוביל את האנרגיה.
אני מוצלח, אם אני מציין את המצוינות (אדיסון –התנסיתי ב1000 דרכים בלדעת איך זה לא עובד)